גזרת נפי'ו

גזרת נפ"יו (נחי פ"א יו"ד/ו"ו) היא אחת הגזרות המרתקות בדקדוק העברי. השם שלה מסגיר את הסיפור: האות הראשונה של השורש (פ' הפועל) היא י' (במקור) או ו' (שהופכת לי' בחלק מהזמנים).

בגלל שהאותיות ו' ו-י' הן אותיות "חלשות", הן נוטות להיעלם או להפוך לתנועה (להינח). הנה המדריך המפורט והמעוצב שיעשה לך סדר בבלגן:

1. איך מזהים את השורש?

ברוב המקרים, השורש מתחיל ב-י' בזמן עבר (בבניין קל).

• ישב (י-ש-ב)

• ילד (י-ל-ד)

• יצא (י-צ-א)

2. השינויים העיקריים בבניינים

הגזרה מתנהגת אחרת בכל בניין. הנה "סימני הדרך" שיעזרו לך לזהות אותם:

בניין קל (פעל)

• בעתיד ובציווי: ה-י' של השורש נופלת.

  • במקום איישב -> אני אֵשֵׁב.

  • במקום יירד -> הוא יֵרֵד.

  • ציווי: שֵׁב!, רֵד!, דַּע! (שורש י-ד-ע).

• שם הפועל: מסתיים ב-ת'.

  • לָשֶׁבֶת, לָלֶדֶת, לָדַעַת.

בניין הפעיל (הכי נפוץ במבחנים)

כאן קורה קסם: ה-י' המקורית הופכת ל-ו' שנשמעת כמו תנועת O.

• עבר: הוֹריד, הוֹשיב, הוֹציא.

• עתיד: יוֹריד, יוֹשיב.

• בינוני (הווה): מוֹריד, מוֹשיב.

בניין נפעל

ה-י' הופכת ל-ו' שנשמעת כמו תנועת O (בדומה להפעיל).

• עבר: נוֹלד, נוֹתר.

• עתיד: יִוָּלד (כאן ה-ו' נשארת כעיצור עם דגש).

בניין הופעל

ה-י' הופכת ל-ו' שנשמעת כמו תנועת U.

• עבר: הוּרד, הוּצא.

• עתיד: יוּרד, יוּצא.