שם המספר

שם המספר – עושים סדר בספירה העברית

רבים מהדוברים טועים בשימוש בשם המספר, אך למעשה מדובר במערכת חוקים לוגית ועקבית. המפתח להצלחה הוא תמיד לזהות קודם כל את מין שם העצם (זכר או נקבה) ורק אז להתאים לו את המספר.

1. המספר המונה (כמה יש?)

זוהי הקבוצה העיקרית, ובה מופיע הבלבול הנפוץ ביותר בין זכר לנקבה:

• בנקבה: המספרים הם ללא סיומת מיוחדת: אחת, שתיים, שלוש, ארבע... (למשל: שלוש בנות).

• בזכר: המספרים 3–10 מקבלים במפתיע את הסיומת "ָה": אחד, שניים, שלושה, ארבעה... (למשל: שלושה בנים).

2. מספר סתמי (מספר כ"שם")

כאשר המספר אינו מונה חפצים אלא משמש כ"שם" של משהו (מספר קו אוטובוס, מספר עמוד, מספר טלפון), נשתמש תמיד בנקבה:

• "אני גר בבית מספר אחת" (ולא אחד).

• "עלו על קו חמש".

• "עברו לעמוד עשרים ושיש".

3. מספר סידורי (באיזה מקום?)

מתאר את המיקום בתוך סדרה. כאן ההתאמה למין היא "רגילה" ואינטואיטיבית:

• זכר: ראשון, שני, שלישי... עשירי.

• נקבה: ראשונה, שנייה, שלישית... עשירית.

• ממספר 11 ומעלה, משתמשים במספר המונה עם ה' הידיעה (הילד האחד-עשר).

4. מילות יחס ומספרים (פי כמה? כמה פעמים?)

• פעם: המילה "פעם" היא בנקבה, לכן נאמר: פעם אחת, שתי פעמים, שלוש פעמים.

• פי: המילה "פי" היא בזכר, לכן נאמר: פי אחד, פי שניים, פי שלושה.

טיפ הזהב לבחינה: "שיטת היחיד"

כדי לדעת אם שם העצם הוא זכר או נקבה, תמיד העבירו אותו לצורת היחיד שלו והוסיפו לו תואר:

• צמתים: יחיד "צומת". צומת גדול (זכר) $\leftarrow$ שלושה צמתים.

• שנים: יחיד "שנה". שנה טובה (נקבה) $\leftarrow$ שלוש שנים.

• גרביים: יחיד "גרב". גרב לבן (זכר) $\leftarrow$ חמישה גרביים.